<h1>תשב"ץ סימן צ"ט</h1>
<h2>דף קד:</h2>
ולברך על ההלל בב' לילי פסח ר"י הביא ראי' מן הירושלמי וממסכת סופרי' שיש לו לברך ב' פעמים. אחת קודם אכילה. ואחת לאחר אכילה. וכן אני נוהג. (הג"ה) והכי איתא בירושלמי גבי הא דתניא כל הברכות כולן פותחות בברוך. חוץ מברכה הסמוכה לחברתה. ופריך והרי גאולה. (פי' הברכה שמברכין בלילי פסח בסוף האגדה אשר גאלנו) דהויא ברכה הסמוכה לחברתה לברכת הלל. ומשני שאני התם דאם אמר הלל בבית הכנסת יצא. והשתא אשר גאלנו לא חשיבא ברכה הסמוכה לברכת הלל. והדר פריך והרי סופה. ומשני שתים הנה. אחת להבא ואחת לשעבר. ופריב"א והרי סופה פיר' יהללוך שבסוף הלל דאמאי אינה פותחת בברוך הרי אינה סמוכה לחבירת' דאי משום ברכה שלפני הלל כבר עשה הפסקה בסעוד' ומשני שתים הנה כלומר שתי ברכות צריך על ההלל של פסח אחת קודם אכילה ואחת לאחר אכילה והשתא הוי ברכת יהללוך סמוכה לברכת הלל של אחר אכילה והיינו לשעבר ולהבא דקאמר בירושלמי כשיטת ריב"א. אך קשה על זה דקתני והרי גאולה משמע דקאי סופה אברכת גאולה ולא אברכת הלל. לכך נראה לרבינו שמשון דהכי פריך והרי סופה דברכת גאולה שחותמת בא"י גאל ישראל ואמאי והלא ברכה קצרה היא ואמאי חותמת דקס"ד שאינו אומר אלא אשר גאלנו וגאל את אבותינו ולא כן יגיענו ואם כן ברכה קצרה היא ואמאי חותמת בברוך ומשני שתים הנה וכו' כלומר משתי גאולות קא מיירי אחת לשעבר אשר גאלנו ואחת להבא גאל לעתיד שאומר כן יגיענו וכו' דהשתא ארוכה היא ולכך חותמת בברוך. אמנם אין לברך כלל על ההלל בלילי פסח לא בתחלה ולא בסוף כיון שמפסיקין באמצע הסעודה וכן נהגו ר"י ור"ת וכ"כ רבינו יחיאל מפרי"ש שאין מברכין כלל והא דפריך בירושלמי והרי גאולה דמשמע דמברכין קודם הלל בליל פסח פירש רבינו יהודה דהיינו לאדם העושה סדר בבית אחר ואינו אוכל כלל באמצע ההלל ואינו מפסיקו אבל אדם שעושה סדר בביתו ומפסיקו בסעודה שאוכל באמצע הלל אין מברך עכ"ל.
<h2>דף קיד.</h2>
סדר של פסח מהר"ם ז"ל כשנוטל ידיו קודם ב"פ האדמה אינו מברך על נטילת ידים ומה שנהגו לברך זה היה בארץ ישראל לפי ששם נזהרי' מטומאות לטהרות וכל שטבולו במשקין צריך נטילת ידי' אבל עכשיו שאין אנו נזהרי' מטומאו' וטהרות לכך אין צריך לברך באותה נטילה. וסו"ד אין מברכין בשום נטילה בלילי פסח חוץ מאותה שנוטל קודם ברכת המוציא. ולאחר אכילת ירקות מברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות אבל אחר המרור אינו מברך בורא נפשות רבות, לפי שדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. גם מזה הטעם אין מברכין על המרור ב"פ האדמה וטובל הכריכה של מצה ומרור בחרוסת משום קפא וזהו זכר למקדש כהלל שהיה הלל כורכן ואוכלן ביחד. ואומר במקום שאין מרור יקח וערמוט"א לשם מרור בפסח והוא מברך ברכה מעין שלש אחר כל כוס חוץ מכוס שני לפי שהוא סמוך לסעודה והמצה האמצעית בוצע חצייה לברך על אכילת מצה וחציה לאפיקומן ואומר שאם נאבד האפיקומן שיכולין לסמוך על מה שאכלו כבר ואין צריכים יותר ואם הוחלפו המצות זו על זו כל אחת תתן לחברת' במתנה שלה ודי בכך. הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה לתוך השלימות ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב. היה רגיל ר"י שמניח פרוסה לתוך השלימה ובוצע משתיהן יחד ואין זו מצות חבילות מידי דהוה איקנה"ז. ופעמים שלא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על הפרוסה המוציא ולא היה מפרידה לגמרי וחוזר ובוצע ומברך על אכילת מצה ובוצע. והר' מנחם מיונ"י והר' י"ט וה"ר רבי משה בן מיימון אמרו דסגי בשתי מצות ובוצע אחת לשני' ושומר' תחת המפה לאפיקומן ומברך על הפרוס' המוציא ועל אכיל' מצה ובשלימה יעשה כריכה מצה ומרור וטעמייהו משו' דמה דרכו של עני בפרוסה כל ימות השנה והיינו המוציא ועוד לא מצינו כריכות בשתים בהדי הדדי ומיהו מנהג שלנו לעשות ג' מצות. וגם שמעתי מפי מו' הר' יצחק מוינ"א שאמר משום רבינו שמואל הטעם לפי שד' צריכים להודות היוצא מבית האסורים וישראל יצאו מבית האסורים בפסח ובתודה יש ד' מיני לחמים ג' מינים של מצה ואחד של חמץ ונותנין אחד מכל מין ומין לכהן הרי ג' מצות מן החמץ וכנגדן היו עושין ג' מצות לזכר בעלמא. ופי' רבי' אבי העזרי שבוצע האמצעית ושומר חצייה לאפיקומן ואין לומר יבצע העליונה משום דאין מעבירין על המצות משום דאין מצוה בשבירת מצה לשנים וכי אתי למבצע המוציא בוצע אשלימה ואפרוסה על אכילת מצה דלחם עוני כתיב (דהיינו פרוסה) וכן נראה. וכשהוא מתחיל לפיכך אנחנו תופס הכוס בידו ואינו מניחו על השלחן עד לאחר שבירך ב"פ הגפן ומברך קודם קריאת ההלל לקרא את ההלל וכן לאחר שפוך חמתך וכו' אז הוא מברך לקרוא את ההלל ואינו אומר יהללוך כי אם מעולם ועד עולם אתה אל ובישתבח חותם בברכה אבל ביהללוך אינו חותם כי מה לו לחתום בברכה אחת ב' פעמים ושותה כוס רביעי לאחר שיאמר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא קודם שישכב. ואומר שיכולין לברך הטוב והמטיב בליל פסח כמה פעמים שירצה ואינו נראה כמוסיף על הכוסות כ"א כשמברך ב"פ הגפן כמו שבירך על הראשונה. ואומר שיכול אדם ליתן לברך ברכת המזון בלילי פסח למי שירצה כמו שאר לילות של ימות השנה.
